פסק-דין בתיק ת"א 707-09

בין התובעים לבין הנתבע נחתם הסכם הקובע הסדר תשלומים שלפיו יסולק חוב כספי שחייבים התובעים לנתבע. התובעים טוענים, שהנתבע הפר תנאי יסודי בהסכם, וכן טוענים הם כי בשל הפרה זו, נמנעה מהתובעים אפשרות לסלק חלק מן החוב. לפיכך לטענתם, יש לקזז את הסכום המתייחס לחלק זה של החוב, מיתרת חובם של התובעים.

השאלה הראשונה הטעונה הכרעה היא, אם אמנם הפר הנתבע תנאי יסודי בהסכם. רק אם נשיב על שאלה זו בחיוב, כי אז נדרש לשאלה השנייה, שהיא, אם זכאים התובעים לפיצוי בגין הפרה זו, ובאיזה שיעור, או, אם זכאים הם לקזז מסכום החוב, את הסכום המתייחס לאותה הפרה.

א.         הערות מקדימות בעניין התובענה

2.         התובענה הוגשה ביום 13.10.2009 בדרך של המרצת פתיחה, שבה התבקש פסק-דין הצהרתי, הקובע שהתובעים (שיכונו להלן גם - התובעת והתובע, לפי העניין), אינם חבים עוד כסף לנתבע (שיכונה להלן גם - הבנק). על-פי הנטען בכתב התביעה, מסכום יתרת החוב של התובעים לבנק, כפי שנקבע בהסכם, יש לקזז סך של 355,000 ש"ח, שנובע מהפרת ההסכם על-ידי הבנק.

בתשובה להמרצת הפתיחה שהגיש הבנק ביום 12.1.2010, נטען בין השאר שהתובענה הנדונה אינה ראויה להתברר בהליך של המרצת פתיחה שבו נתבע סעד הצהרתי, מאחר שבפועל, הסעד המבוקש הוא סעד כספי.

בדיון שהתקיים ביום 1.6.2010 נקבע שהמרצת הפתיחה תבוטל ובמקומה תיפתח התובענה בסדר דין רגיל (בהתאם לתקנה 258 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). עוד נקבע שהמרצת הפתיחה תהווה את כתב התביעה, והמשיב רשאי להגיש כתב הגנה. בהחלטה נוספת, מיום 19.7.2010, נקבע כי מאחר שהתביעה מתייחסת לסכום של 355,000 ש"ח, שאותו מבקשים התובעים לקזז מחובם לבנק, הרי שמדובר בתביעה כספית בסכום זה. לפיכך חויבו התובעים בתשלום אגרה בהתאם.

3.         ביום 15.3.2010, לאחר הגשת התביעה, חידש הבנק נגד התובעים את הליכי הוצאה לפועל, שהתבססו על פסק-דין משנת 2004 ושעומד בבסיס ההסכם נושא התובענה. הבקשה נדונה בדיון הנזכר, אולם בסופו של דבר, רק ביום 4.8.2010, לאחר בקשה חוזרת של התובעים, ניתן סעד ארעי שלפיו נקבע שהליכי ההוצאה לפועל יעוכבו, עד מתן החלטה בבקשה לגופה. תגובת הבנק לבקשה הוגשה ביום 12.8.2010, ובעקבותיה נקבע דיון בבקשה ביום 23.11.2010.

לאחר שמיעת הצדדים, ניתנה החלטה שלפיה ההחלטה על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל תעמוד בעינה עד מתן פסק-דין בתביעה העיקרית. הנימוק לכך היה כי דרוש בירור עובדתי לשם הכרעה בבקשה, וישיבת ההוכחות נקבעה במועד סמוך (ביום 27.12.2010). עוד נקבע שהצדדים רשאים להגיש תצהיר נוסף על התצהירים שכבר הגישו (ראו גם את ההחלטה המנומקת מאותו יום).

4.         ישיבת ההוכחות התקיימה כפי שנקבע, ביום 27.12.2010. מטעם התובעים העידו באת-כוחם של התובעים, עו"ד מאיה עזריאל-לאוב (להלן - עו"ד עזריאל), אשר בשל כך התפטרה מהמשך ייצוגם של התובעים בהליך הנדון והתובע. מטעם הבנק-הנתבע העיד עו"ד מיכאל אקרמן.

בהתאם להחלטה שניתנה בתום שמיעת ההוכחות סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב. יוער, ששני הצדדים האריכו בסיכומי טענותיהם מעבר לנדרש. סיכום טענות התובעים הוגש ביום 30.1.2011 (והוא מחזיק שלושים עמודים). סיכום טענות הנתבע הוגש, לאחר ארכה, ביום 6.3.2011 (והוא מחזיק ארבעים וחמישה עמודים המודפסים ברווח של שורה אחת), ותשובת התובעים לסיכומי הנתבע הוגשה ביום 16.3.2011 (ובה ארבעה-עשר עמודים).

5.         לסיכום טענות התובעים צורפו מספר מסמכים, שלטענת הנתבע ראוי להתעלם מהם, בהיותם בגדר ראיות שצורפו רק בשלב סיכומי הטענות.

מן הטעמים שעליהם עמדו התובעים בסיכומיהם, לא ראיתי לנכון לקבל בקשה זו של הנתבע. עיקרי טעמים אלו הם כי אין מדובר בראיות או בנתונים חדשים. נספח א' הוא תדפיס הוצאה לפעול בהליך שבין הבנק לבין חברת ישראגור. תדפיס דומה צורף לכתב ההגנה (נספח ז') והוא כולל את הנתון של החוב משוערך ליום 25.4.2004. על הנתון המופיע בנספח זה, ניתן ללמוד גם מהנספח שצורף לכתב ההגנה, כך שבפועל, אין בנספח א' כדי להעלות או להוריד. נספח ב' כולל חישוב של החוב של ישראגור, בעודו משוערך לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 למועד מסירת הודעת הקיזוז על-ידי התובעים. כך שאין זה אלא חישוב שהוגש למען הנוחות, ומהווה חלק מהנטען בסיכומי התובעים. נספח ג' הוא חישוב הצמדה של החוב למדד, ואף הוא צורף למען הנוחות. מדד המחירים לצרכן הוא בגדר ידיעה שיפוטית, ולפיכך אין בחישוב שצורף משום ראייה חדשה. נספח ו' כולל תדפיס מתיק ההוצאה לפועל שפתח הבנק נגד התובעים. מידע זה עומד בבסיס ההליך הנדון, ומילא שאינו יכול להיות שנוי במחלוקת בין הצדדים.

ב.         עיקר העובדות הרלוונטיות

6.         התובעת, היא חברה לשיווק בגדי עבודה ומדים, שניהלה חשבון בבנק הנתבע. התובע הוא מנהל התובעת ובעל מניותיה, שערב לחובותיה כלפי הבנק. התובעת הסבה לבנק המחאות והבנק, שאחז בהן כשורה, פעל לגבייתן.

בתמורה לסחורה שסיפקה התובעת בשנת 2002 לחברת ישראגור סחר בע"מ (להלן - ישראגור), קיבלה התובעת מישראגור המחאה בסך של 220,703 ש"ח שמועד פירעונה היה 9.12.2002 (להלן - ההמחאה). את ההמחאה הסבה התובעת לבנק לניכיון, אך משהגיע מועד פירעונה, לא כובדה ההמחאה, ולפיכך חייב הבנק את חשבונה של התובעת בסכום ההמחאה.

אין מחלוקת שהבנק ניהל הליכי גביה נגד ישראגור, שבמסגרתם ניתן פסק-דין לטובת הבנק, אולם הבנק לא הצליח לגבות את ערכה של ההמחאה. ישראגור נותרה חייבת לבנק את סכום ההמחאה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן את סכום הוצאות ההליכים. תיק ההוצאה לפועל נגד ישראגור נותר פתוח מאז שנת 2002.

7.         בחודש נובמבר 2004 הגיש הבנק תביעה כספית על סך של 989,264.80 ש"ח נגד התובעים ונגד מר אריה ליכטיג ז"ל (ת"א 710069/04, בבית משפט השלום בירושלים). משלא הוגש כתב הגנה, ניתן ביום 10.12.2004 פסק-דין בהיעדר הגנה, שלפיו חויבו הנתבעים באותה תביעה, התובעים ומר ליכטיג, לשלם לבנק את מלוא סכום התביעה. כן חויבו הם בתשלום שכר-טרחת עורך-דין בסך של 47,162.70 ש"ח והוצאות משפט בסך של 12,541 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית (להלן - פסק הדין משנת 2004, או פסק הדין הישן).

בעקבות מתן פסק-דין זה, ניהלו הצדדים משא ומתן שתכליתו היה קביעת הסדר תשלומים לסילוק חובם של התובעים. משא ומתן זה הוביל לחתימת שני הסכמים שבהם נקבע הסדר תשלומים לסילוק החוב.

8.         ההסכם הראשון נחתם ביום 7.4.2005 בין התובעים ומר ליכטיג לבין הבנק, ובו הועמד החוב על סך של 1,000,000 ש"ח בנוסף לסכום של 40,000 ש"ח ששולם במעמד החתימה על ההסכם (להלן - ההסכם הראשון). עיקרי ההסכם היו שהחוב ישולם בתשלומים חודשיים ורצופים "בגובה של כ-20,000 ש"ח" (סעיף 4.ג), נקבעו בטחונות, לרבות רישום משכנתה על דירה, רישום הערת אזהרה על נכס, שלפיה מכירתו תותנה בתשלום סך של 40,000$ במישרין לבנק, ועוד כיוצא באלו בטחונות. כן נקבע שהחוב יצבור ריבית בשיעור מוסכם (5.3% בשנה) והצמדה למדד. כך גם נקבע, כבכל הסדר לסילוק חובות, שאם יופר ההסכם, כי אז תעמוד מלוא יתרת החוב לפירעון מיידי. עוד נקבע שבמקרה כאמור, יהיה הבנק רשאי לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותו, בכפוף למשלוח מכתב התראה באופן שנקבע בהסכם.